החלטה בתיק רע"פ 6753/04

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בע"פ 1056/04 (מפי כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם, ג' (דה-ליאו) לוי).

2.        בשנת 1997 הוגש נגד המבקש ואחיו כתב אישום, ועל-פיו במהלך שבועיים ימים אותה שנה איימו השניים על אחיהם והיכו אותו, כדי לגרום לו לעזוב את חוות הסוסים בה הוא מתגורר ולאפשר להם לדור בה. שני האחים הואשמו בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות ואיומים. המשפט נשמע לפני בית-משפט השלום בבית-שאן (כבוד השופטת ע' מרדכי), ולסופו הורשעו השניים ודינם נגזר (המשפט הראשון). על המבקש נגזרו 20 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי. השניים ערערו על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, וכאן נמצאו שני פגמים בפסק-דינו של בית-משפט השלום: ראשית, לא ניתנה למבקש ולאחיו הזדמנות נאותה להביא עדים מטעמם. שנית, אחת מישיבות ההוכחות התנהלה בהיעדר אחיו של המבקש, וחרף זאת קיבל בית-המשפט כראיה אימרת-חוץ של עד אשר ניתנה באותה ישיבה. לאור זאת ביטל בית-המשפט המחוזי את פסק-דינו של בית-משפט השלום, והחזיר את הדיון לבית-משפט השלום כדי שהמשפט יישמע מתחילתו, ובמותב אחר.

3.        כמיצוות פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הוחזר הדיון לבית-משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד' פורת). בית-משפט השלום הרשיע את המבקש ואת אחיו בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות (המשפט השני). על המבקש נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני עונשי מאסר מותנים (18 חודשים ו-20 חודשים) באופן חופף בחלקו, כך שנגזר על המבקש לרצות, בחשבון כולל, 30 חודשי מאסר בפועל. יש לציין כי עונש זה חמור הוא מן העונש אשר הוטל על המבקש במשפט הראשון.

4.        המבקשים ערערו על הכרעת הדין ועל גזר הדין לפני בית-המשפט המחוזי בנצרת, בטוענם כי בית-משפט השלום הפר את הוראת בית-המשפט המחוזי, משהסתמך בהכרעת הדין על עדויותיהם של שלושת עדי התביעה שניתנו במשפט הראשון כראיות במשפט שלפניו, במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות, וכי בכך הפר את חובתו לשמוע את המשפט מנקודת ההתחלה, כטבולה ראסה. בית-המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור, ציין כי הכרעת הדין במשפט השני לא התבססה על פרוטוקול עדויותיהם של שלושת העדים במשפט הראשון, אלא על הודעותיהם במשטרה. הפרוטוקולים, ובהם עדויות שלושת עדי התביעה, הוגשו לעדים על-מנת לרענן את זיכרונם בלבד בטרם יוכרזו הם כעדים עוינים. משכך, לא דבק בהכרעת הדין כל פגם, שכן בית-המשפט לא הסתמך על עדויות שנגבו במשפט הראשון. הערעור על ההרשעה נדחה. אשר לערעור על חומרת העונש, בית-המשפט קיבלו בהפחיתו את עונשם של המערערים לעונש אשר הושת עליהם במשפט הראשון.

5.        בבקשה שלפניי חוזר המבקש על טענתו שבערעור, בטוענו כי יש לפסול את ההליך שהתקיים בבית-משפט השלום בשל כך שנעשה בו שימוש בפרוטוקולים מן המשפט הראשון.

6.        דין הבקשה דחייה, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. גם לגופו של עניין אין בבקשה ממש, הואיל והטענות המועלות בה באו כבר לפני בית-המשפט המחוזי ונדחו על-ידו, כמצוין בפסק-דינו באופן מפורש ומפורט. בעניין זה אין מקום לספק, שכן בית-משפט השלום ציין בפסק-דינו (במשפט השני) כי לא קיבל כראיה את הפרוטוקולים שלמשפט הראשון. הגשת הודעותיהם של העדים במשטרה כאימרות-חוץ לפי סעיף 10א לפקודת הראיות אין בה כל פסול. הוא הדין אשר להגשת הפרוטוקולים מן המשפט הראשון לצורך רענון זיכרונם של העדים. גם דינן של יתר טענות המבקש דחייה, שכן מסיבות הן עצמן על מימצאי מהימנות ועל שיקול-דעתו של בית-משפט השלום בקבלת עדויות או בדחייתן. בכל אלו אין כדי להקים עילה למתן רשות לערער.

7.        הבקשה נדחית.

היום, כ"ח באב תשס"ד (15.8.2004)

                                                                                      ש   ו   פ   ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: